פולחן האש

התערוכה הנפתחת בגלריה בבארי באחד במאי 2009 עוסקת בטקסי מפקד האש בבארי ובתנועה הקיבוצית בכלל והיא אחת מעשרים ושתיים תערוכות הנפתחות ברחבי הארץ בחודש מאי תחת הכותרת "מדרש קיבוץ", כמחווה למאה שנים לתנועה הקיבוצית, מתוך מטרה לחדד את המבט המחודש בקיבוץ, בערכי היסוד שלו וברלוונטיות שלו לחיינו היום.

החג הגדול ביותר בקיבוץ בארי הוא בר- המצווה, על כך אין עוררין, ומה ששומר אותו ככזה הוא מפקד האש העצום בוואדי הסמוך לקיבוץ, טקס הכניסה של בני כיתה ז' לחטיבה. זוהי מסורת בני הנעורים וגאוותם עליו, שריד מפואר מהקיבוץ של פעם שבמקום לדעוך רק הולך ומתגבר.

התערוכה בגלריה מעלה את נושא פולחן האש המקומי והקיבוצי ובוחנת אותו במבט אומנותי-תרבותי דרך עיניהם של מספר אמנים העוסקים בתחום זה מכבר: ענת מסד, ישראל רבינוביץ, יורם בלומנקרנץ, הילה לולו לין וקבוצת זיק.

פולחן האש, שמקורו הקדום במדורת השבט, בטקסים ובהשבעות, עובד באופן מיידי על החושים, יוצר השתייכות לקבוצה ומעצים את החיבור למקום.  מה מקומו בחיינו היום? מדי שנה עולים קולות הקוראים לביטול מפקד האש, הטוענים שכבר מזמן אינו רלוונטי לחיינו היום, ואחרים הנאחזים בו כבמסורת מקודשת, שאל לנו לפרק אותה, בטענה כי זוהי חוויה ייחודית לבני הנוער שלנו וחלק בלתי נפרד מהוויית המקום.

קבוצת האמנים העוסקת בנושא באה אליו מזוויות הסתכלות שונות ומגוונות. קבוצת זיק עוסקים כבר משנות השמונים באמנות האש והפולחן, יוצרים פסלי ענק ומעלים אותם באש. בולטת אצלם עבודת הצוות וכוחה של הקבוצה. בערב הפתיחה הם יקיימו מופע אמנותי עם אש בתוך הגלריה.

ישראל רבינוביץ בעבודותיו מתייחס לפוטנציאל השריפה של האש שעשויה לכלות את הערכים אותם היא מתיימרת להעלות. הוא מטפל בהמנון הלאומי, ב"תקווה", תוך שהוא מפרק אותה להברות ומילים הכתובות ככתובות אש.

ענת מסד בעבודותיה נקרעת בין הפרטי ללאומי. היא מתייחסת למיתוסים לאומיים שהזהות הישראלית מצד אחד מקדשת, ומצד שני מנפצת.

הילה לולו לין לעומתה, בעבודת הוידיאו שלה "הלב הבוער", מתבוננת בפולחן האש, בטקסים הקולקטיביים, מבחוץ, כאאוטסיידרית שלא שייכת. היא מנכסת לעצמה את השפה והסמלים הלאומיים של החברה הישראלית בה גדלה ומשתמשת בהם לצורך אמירה פרטית, פיוטית, ואנטי ממסדית.

יורם בלומנקרנץ בעבודתו "מנחביר לבארי" מייצג עמדה פוליטית רדיקלית. העבודה מתארת את האלימות הגלומה בחילופי הבעלות על האדמה, כמו את הקושי הגלום בחילופי השמות והמעבר משפה לשפה. מפקדי האש בתנועות הנוער ובקיבוצים יש בהם משום החלפת הטקסיות הדתית בפגאניזם לאומי חדש, נגדו יוצא האמן בעבודתו.

התערוכה מציפה לחלל שאלות ומציבה מראה למול עיני הצופה המקומי, מביאה אותנו להסתכל בעין מפוקחת ולהרהר במסורות שלנו.

זיוה ילין

​