בטווח פגיעה|העתקת תבנית תרבותית
חוני המעגל מציג בגלריה בבארי. התערוכה "בטווח פגיעה – העתקת תבנית תרבותית" היא המשך ישיר לפרויקט "אור לגויים" שהתקיים במוזיאון ינקו-דאדא (עין הוד 2000).
חוני ידוע כתופעה ייחודית בתרבות הישראלית: אמן רגיש לסביבתו, פרובוקטיבי, מעורר ומתסיס, מציג בצורה טוטאלית ומביא לידי אבסורד את הביקורת והמחאה החברתית שלו. בעבודותיו הוא יוצר מעין קולאז' בלתי אפשרי של חפצים וסמלים מחיי היומיום, שהוא מעתיק אותם לחלל הגלריה.
הוא מקבץ סביבו אמנים נוספים מתחומים שונים ויוצר מופעים חיים חד פעמיים כשהקהל הופך לחלק מההתרחשות האמנותית. במופעיו יש מהפרת הסדר, התחבטות בין התשוקה הבלתי מרוסנת להסיר רסן, לבין יצר האמן לעצב, לסדר ולגבש. בביטוי המחאתי שלו טמונה האמונה שבעצם התהליך והבאתו לידי אבסורד, יש ניסיון לבצע תהליך מטהר.
חוני המעגל הוא בן לפליטי השואה החי את ההוויה היהודית באופן אינטנסיבי מרגע לידתו למשפחה דתית בשכונת שבזי, דרך הלימודים ב"חדר" המסורתי ובבית המדרש "שערי תורה". הקטליזטור לתפיסת עולמו היא טראומת השואה, שאותה לא חווה באופן ישיר, אך גדל לאורה המטריד. בכל עבודותיו נשזר מוטיב השואה, שהופך לעיתים בנאלי, כדרך להתמודד איתו, אך לעולם אינו מונח בצד ומודחק.
חלל הגלריה בבארי הופך לבונקר צבאי, מקדש מיליטנטי המהווה בבואה למציאות הישראלית, הנובעת מפחד הרדיפה היהודי ומטראומת השואה. התרבות הישראלית עוסקת בפולחן המוות המקודש ומנציחה באובססיביות גנרלים, מיתוסים, אנדרטאות ומתים. הכניסה מהדלת האחורית, דרך שקי חול . הרצפה מכוסה ברשת הסוואה צבאית. במרכז הגלריה ניצב סיר גדול ומתבשל מרק עם עופות המפיץ ניחוח באוויר. ריח המנגל מבחוץ נישא גם הוא באוויר. על הקירות פוסטרים ענקיים של בחורות פליי בוי המכוונות רובים ומשפילות חיילים.
חוני יוצר צרוף אבסורדי של פאראנויית הביטחון המשתקת שלנו עם ראוותנות מופרזת שאימצנו לנו מתוך חיקוי הצרכנות האמריקאית.
סביב סביב ניצבות דמויות מטרה גזורות מקרטון בדמות חיילים יורים.
המצ'ואיזם הגברי והכוחניות מתגלמת בדמות החייל הישראלי. האלימות, הנהנתנות, תרבות החיקוי והעוצמה הצבאית- מגלמים את החברה הישראלית כולה. חוני מעמיד במרכז התמונה את משבר התרבות והזהות של החברה, את התוהו ובוהו, או כדבריו, את "הסלט התרבותי-חברתי של החברה הישראלית".
כמו להכעיס ולבזות עוד יותר, מככבות בפוסטרים התלויים בגלריה/במשלט הצבאי בחורות חשופות חזה שנראות כלקוחות מסרטי פורנו, שחוני המעגל מציבן כגיבורות האמיתיות, כשולטות בגברים.
"אם נשים היו מנהיגות את המדינה- הכל היה נראה אחרת..." הוא אומר.
בחלל הפנימי של הגלריה מוקרן הוידיאו "גינונים אירופאים", בו מונצחת דמות הגבר הישראלי, בגופייה מיוזעת, צועק כחוליגאן את צידקתנו ההיסטורית, אל מול סמדר יערון המגלמת את דמותה של פליטת השואה , שלא נותנת לנו לשכוח.
מחוץ לגלריה מתרחשים מספר ארט פרפורמנס בערב הפתיחה:
שרונה ונוס מופיעה בריקודי בטן על רקע סרט וידיאו לצלילי מוסיקה מזרחית, אירנה טחטחובה מופיעה במיצג "הפרוטוקולים של זקני ציון" כשהיא יושבת ומקלפת תפוזים, סמל הישראליות של ראשית המדינה, ומדקלמת משירי גדולי משוררי רוסיה. היא מייצגת את העלייה הרוסית, את האינטלקט הרוסי ואת בניין הארץ. סמדר יערון- מותיקות וחשובות אמני הפרפורמנס בארץ, הזכורה לטוב מהמופע "ארביט מאכט פראי" (העבודה משחררת), לוקחת את הצופים לסיור מודרך בתערוכה הצבאית. יערון מגלמת את דמותה של הגברת זלמה גרינוולד, ניצולת השואה שמספר מקועקע על ידה, שרואה בהדרכת הצופים את יעודה בחיים. דרך "הסיור המקצועי" היא מנציחה את זכר השואה ומתייחסת למציאות החיים היום בישראל. הגברת זלמה גרינוולד מציגה את המיליטריזם כתוצאה הכי בנאלית של השואה. המהלך מעם רדוף, לעם שבונה את עצמו כחזק בצורה מוקצנת.
המופעים במתחם הגלריה אינם קלים לעיכול. דרך המראה המעוותת של חוני המעגל אנו רואים את עצמנו באור לא מחמיא, בדרך חווייתית , עם הרבה אירוניה עצמית, וזה לא קל. התערוכה "בטווח פגיעה" המוצגת בקיבוץ בארי מלווה בקולות רעמי תותחינו שיורים לעבר רצועת עזה ולקול הדי נפילת הקסאמים מכיוון בית חנון. אין ספק שהתערוכה מדברת אלינו, אנו, העומדים כאן בטווח הפגיעה, שיכולה לבוא לנו מידי הערבים או מידינו שלנו.
זיוה ילין, אוצרת התערוכה