התעבות - סיגל קוצ'קוביץ
סיגל קוצ'קוביץ, בוגרת מצטיינת של ביה"ס לאמנות וחברה במכללת ספיר, פותחת בגלריה בבארי את תערוכתה "התעבות". התערוכה מתקיימת במסגרת מלגות הצטיינות לתערוכת יחיד שניתנות מדי שנה ע"י ידידי ביה"ס לבוגרים מצטיינים במטרה לקדם ולתמוך בסטודנטים בצעדיהם הראשונים מחוץ לכותלי ביה"ס. הגלריה בבארי גאה להיות חלק מפרויקט חשוב זה וזוכה בתערוכות משובחות של אמנים צעירים בתחילת דרכם האמנותית.
סיגל היא בעלת משק חקלאי, מגדלת פרחים, במושב שדה ניצן. עבודותיה לכל אורך שנות לימודיה ניזונו מהחומרים המרכיבים את המציאות שבה היא חיה, מוצרים של ענף החקלאות: ניילונים ורשתות למיניהן, צינורות השקיה, מחברים, להבי מתחחת, חלקי מכונות וציוד חקלאי, שמן מכונות, שורשים שנעקרו מפרדסים ועוד. ה"נוף" שסיגל מייצרת בתערוכה בגלריה בבארי הוא נוף יפה ופתייני, המטשטש את האמת הכואבת על מצב החקלאות הקשה בארץ, ועל השתלטות החומרים התעשייתיים על הנוף הטבעי.
החומר הסינתטי, הפוליאוריטן המוקצף, מדמה מצב תפקודי שנוצר בטבע. הוא מתנפח ומתעבה ויוצר נוף של גבעות ובקעות, בדומה לגזעי האיקליפטוס שמגדלים בבית השורשים שלהם סוג של התעבויות המכילות מסה של ניצני צמיחה ומאגרי אנרגיה לצורך עמידות במצבי בצורת, שריפה או נשירת עלים.
עבודת הרצפה הנופית מובנית על מגשי חישתיל מקלקר, המוכרים היטב לחקלאים ולאנשי החממות, עליהם מוזרק הפוליאוריטן המוקצף, ובתוכו מוטבעים פרחי הליזיאנטוס. הנוף עובר תהליך בליה טבעי, מצהיב בשמש, הפרחים קמלים, נרקבים ומתייבשים לאורך התערוכה, משנים צבעם מלבן לצהוב-חום, כמאובנים בסלע. היפה והמבטיח, הצח והבהיר, משנה עורו ומקשיח על פי תנאי מזג האוויר והמחיה. ריח כבד של ריקבון הפרחים ילך וישתלט ככל שיעבור הזמן. בחדר ההקרנה ערימת שורשי איקליפטוס מעובים, עקורים, מהווים ניגוד טבעי לנוף התעשייתי המולבן.
נוף הפוליאוריטן המוקצף הסינתטי גודש את רצפת הגלריה מקיר לקיר, לא משאיר מקום לקהל לדרוך. שביל עץ שנבנה מעליו כגשר מוביל את הצופים מפתח הדלת סביב חדר ההקרנה עד לפתחו.
הקהל המובל מפתח הגלריה על פני שביל העץ, הנדמה לרגע כמזח מוגבה מעל קצף הגלים הלבן, ובמשנהו מעלה על הדעת גבעות לבנות של נוף פסטוראלי, עומד משקיף על ה"נוף" הסינתטי, משתאה. סיגל מייצרת לנו מלכודת דבש עוצרת נשימה שתלך ותתעבה עד לתסיסה וריקבון. העבודה טוטאלית, עוצמתית ומרגשת ביופי שהיא מייצרת מחד ובתחושת המחנק התעשייתי וחוסר המוצא של השביל מאידך.
זיוה ילין