דרכים, שבילים ומדרכות - 2016
בתחילה צוירו הדרכים(2008-10), דרכי עפר וכבישי שטח הפורצים מגבולות גדר הקיבוץ לטבע ולמרחבים הנגביים העוטפים את הקיבוץ. ציורים בשחור על גבי אדום אדום בוהק, שיש בו יותר מכל תשוקה, אהבה וגעגוע. בציורים אלו הדרך נפתחת כלפי האופק ומושכת את הצופה פנימה למרחב פיוטי אינסופי. ציורי השבילים והמדרכות צוירו מאוחר יותר(2016), כשהם מפנים את המבט פנימה לתוך המרחב הקיבוצי, מדרכות בטון המתפתלות בינות דשאים, גינות, עצים ומבנים, ומוליכות את הצופה איתן לתוך נבכי ההוויה הקיבוצית המוריקה והפסטורלית, מצעידה עליהן גם את דמויות הילדה הקטנה שהתהלכה בהן, האמנית.
האדום הבוהק, שהפך מכבר לסימן הכר ביצירתה של ילין בעשור האחרון, זוהר וחם, בוער ורוגש, ויוצר אטמוספרה לא מציאותית, חלומית, הזויה. האוויר אוזל, השמיים הופכים כבדים ומחניקים. זה כמו להסתכל על העולם דרך עדשה צבועה באדום, או דרך נייר צלופן שיוצר קסם. הבחירה בפילטר האדום יש בה גם ממד נוסטלגי, של שקופיות מקולקלות צהובות אדומות שמחזירות את הצופה לאחור במנהרת הזמן . הפילטר האדום יוצר זמן הוויה אחר, משהה את הרגע והמבט והעולם עוצר במקומו וקופא מלכת. יש שרואים באדום סימן לסכנה, לאיום, לבולטות והתבלטות, למלחמה ולדם, אך כשהוא חובר לנופי ילדותה של האמנית ולדמויות שהיא מציירת, הוא מקבל משמעות עמוקה של שייכות וקשר למקום, לדרכים, לעצים, לילדה שהייתה ועדיין חיה בתוכה, מסרבת לעזוב.
זיוה ילין, בוגרת המדרשה לאמנות, ובוגרת המחלקה הבינתחומית לפרשנות ותרבות בבר אילן (תואר שני ושלישי), מנהלת ואוצרת הגלריה בבארי משנת 1994, מורה ומרצה בתיכון ובמכללת ספיר, הציגה משנת 1991 בתערוכות יחיד וקבוצתיות. נולדה בקיבוץ בארי וחיה בו עד היום.