אני צנצנת - 1996

"אני-צנצנת" – פרויקט פיסול בדרך נחאביר וכביש הבטון, ספטמבר-אוקטובר 1996

זיוה ילין

בקומה השנייה בבית הביטחון, בין שני חלונות מסורגים המשקיפים על גבעות נחאביר, מונחות שורות שורות של צנצנות על מדפים.  בתוכן, טבולות במים, תמונות ארכיוניות מחיי הראשונים בנחאביר, קטעים מתוך יומן שכתב אבא (מוותיקי קיבוץ בארי), המתארים את השנים הראשונות להקמת היישוב.

המים שבצנצנות מתפקדים כחומר משמר זיכרונות, ובו בזמן גם מגדילים, מעוותים ויוצרים תחושה מעיקה של חלל פנימי, אטום. הזכוכית יוצרת חיץ בלתי ניתן לחדירה, למרות שקיפותה.

גם הזיכרונות וסיפורי ההורים (שהכירו, לחמו ונישאו בנקודה זו) נשארים לנצח מרוחקים משהו, בלתי ניתנים לתפיסה. בתוך הצנצנות, בין תמונות הארכיון לקטעי היומן, שטים פורטרטים עצמיים ומשפחתיים של האמנית.

​