אשכול מאשכול - 2014

הכי פשוטים שיש / ישראל נטע (קיבוץ בארי)

הֲכִי פְּשׁוּטִים שֶׁיֵּשׁ

רֵיחַ שְׂדֶה שֶׁלֶף חַמָּנִיּוֹת עִם

שְׁמֵי עֶרֶב סְגֻלִים

וּפְסִיעוֹת רַגְלַיִם בֶּעָפָר, וְשִׁיר צִפּוֹר עָפָר

הֲכִי פָּשׁוּט שֶׁאֶפְשָׁר.

וְאֵיךְ הַיּוֹם מִתְכּוֹפֵף אֶל הָעֶרֶב בְּרַכּוֹּת,

מִלִּים כְּמוֹ הֵעָתְרוּת, וְכָכָה נָעִים, הַמְשִיכִי,

וְאַנְחַת מַעֲקֵי הַמַּתֶּכֶת לְצַד הַכְּבִישׁ עִם

שְׁמִי עֶרֶב סְגֻלִים.

הֲכִי פְּשׁוּטִים שֶׁיֵּשׁ

זהו תיאור מדויק של הנגב המערבי בימי שגרה.

אמנות לעולם עוסקת באדם. והאדם לעולם עוסק במקום, בזמן, תשוקה, חלום, פחדים ועוד.

בתערוכה זו מוצג סיפורו של מקום - הנגב המערבי דרך עבודתן של ארבע אמניות.

יעל גורן שטראוס - חזרה לפני מספר שנים לקיבוץ ניר-יצחק בו נולדה וגדלה.

יעל עובדת בסדרות. מוצגת כאן טעימה מתוך שלוש סדרות.

"נוף עם גדר" , "מקומי" ו "אור פילים"

יעל מציירת נופים מעבר לגדר כאומרת שאין מבט או מחשבה אשר אינם חסומים במחסום כלשהו.

 בנוסף, יעל אוספת אל תוך היצירה שלה ניגודים כמו אותם פילים כבדי משקל הרשומים בפחם על גבי נייר משי מקומט. או חיפוש אחר הפשטות בדבר הבנאלי בצמחי השדה ההופכים לסמל ביטוי לצירוף המנוגד של זרות ואינטימיות שמזמנת החזרה אל מחוזות הילדות.

זיוה ילין - הציר המרכזי ביצירה של זיוה עוסק בזיכרונות הילדות הנושקים לחייה בהווה  בקיבוץ בו נולדה ומעולם לא עזבה, קיבוץ בארי. זיוה אוספת ומשמרת זכרונות ובוחנת את השינויים העוברים עליה, על החברה ועל הנוף בו היא חיה. זיוה עובדת בסדרות ובתערוכה מוצגות עבודות מתוך שתי סדרות של רישומים גדולי מימד על גבי בדים אדומים. 

- סדרת "דרכים" ו "הבובה זיוה" .

הצבע האדום מבטא עבור זיוה את הרגש הטהור המהפנט של האהבה. כאשר הוא חובר לנופי הילדות ולדמויות שהיא מציירת, כך מתקבלת משמעות עמוקה של שייכות וקשר למקום מלווים ברגשות געגוע תמידי.

לימור קליין - יוצרת במושב יבול אשר בפתחת שלום. הטכניקה בה היא משתמשת, שואבת את השראתה מעולם מלאכת היד והפנאי של ילדותה. בעזרת מסמרים וחוטי רקמה או צמר עם תוספות של צבע וחומרים נוספים היא רושמת על גבי דיקטים או קירות את הדימויים העוסקים לרוב בעולם פראי,חייתי ולחלופין מתורבת ומאורגן. הדימויים מתקשרים לחיים ומוות\ צמיחה ודעיכה, ביחסי כוח ומצבים אלימים, דימויים מטפוריים והתכתבות עם תולדות האמנות..

יונה לוי גרוסמן - חיה במושב עין-הבשור אותו ייסדה עם חבריה מפוני חבל ימית.

בתערוכה זו מוצגות עבודות מתוך שלוש סדרות. "הסדרה הלבנה", "נופי הנגב" ו" לאורך הדרך " .

יונה מציירת ציורי שמן גדולים בהם היא מחברת גרגיר לגרגיר להיות דיונה וקו אל קו לכדי מקום. גרגירי החול בדיונות החול הם כמשל לפרט ולחברה.

הרישומים הן סקיצות אשר נעשים במסעות לאורכו ורוחבו של הנגב. נופים הנראים כמו דרך חלון המכונית. מופיעים לרגע ומשאירים חותם וגעגוע בנשמה.

יונה לוי גרוסמן

​